שלושת ילדיי כבר מזמן סיימו את גיל הגן, ועדיין בכל פעם שאני מקשיבה לשיר " כל עוד" של
עלי מוהר בלחן של יוני רכטר, הגרון שלי נחנק מהתרגשות: "ילד הולך לו ברחוב בבוקר בהיר
של תשרי…" על הרגע הזה של הפרידה מהילדים, בשער בית הספר.

וזה לא סתם מרגש. זה רגע שבו אנחנו צופים בילדים הרכים שלנו מתפתחים ויוצאים
להתמודד עם העולם. ככה עם גוף כזה קטן, שסוחב תיק גדול על הגב.

אבל לכל ילד עם תיק גדול על הגב יש הורים – עם תיק גדול לא פחות (השיר, עוסק באבא של
הילד, לא?) אז מה איתכם ההורים? עד כמה אתם יודעים מה מצפה לכם לקראת העלייה
לכתה א'?

ידע זה כוח, ועוד ידע זה עוד הרבה יותר כוח. בררו, התייעצו אם צריך, השתתפו בהרצאות, הפחיתו את חוסר הוודאות שלכם, כדי להיות פנויים להיות שם עבור הילדים שצריכים אתכם.